אמיר עבדו-משתלת הכפר החדשה בע"מ נ' עיריית רמת גן

פסק דין

1.המבקשת הגישה נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית.

2.עניינה של הבקשה במקרים בהם העירייה מטילה על נישומים חיובי ארנונה רטרואקטיביים. כעולה מהרישא לבקשה, עניינה של התובענה הוא באלה:

"(א) תביעה להשבת חיובי יתר עקב חיוב המשיבה בריבית פיגורים על חיוב רטרואקטיבי על תקופת ה'פיגור' הווירטואלית... וזאת בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה) התש"ם – 1980.

(ב) השבת תשלום ריבית פיגורים מחיובי יתר שזוכו. כאשר המשיבה מזכה את נישומיה מחיובי יתר, היא אינה משיבה את ריבית הפיגורים אשר חיובי יתר אלו יצרו".

מדובר אם כן בתביעה המתייחסת לנושא ריבית הפיגורים בשני סוגי המקרים שפורטו לעיל. כפי שיובהר להלן, התובענה אינה מתייחסת לחיובים רטרואקטיביים ולאפשרות לגבות אותם. להלן נתייחס לשתי עילות התביעה כפי שצוינו להלן.

העילה הראשונה – הטלת ריבית פיגורים על חיוב רטרואקטיבי

3.העילה הראשונה נושא הבקשה, מתייחסת למצב בו הוטל על נישום חיוב ארנונה רטרואקטיבי, ועל חיוב זה נוספה ריבית פיגורים. לגישת המבקשת, במקרים כאלה, נישום לא קבל הזדמנות ממשית לשלם את החיוב. לטענתה של המבקשת, הדין אינו מאפשר גבייה של ריבית "פיגורים" על תקופה בה האזרח לא נדרש עדיין לשלם חוב שטרם בא לעולם, והוא כלל לא ידע אודותיו.

ככלל, כך נטען, העירייה אינה רשאית להטיל חיובי ארנונה רטרואקטיביים, אלא אם כן קיימים טעמים כבדי משקל שיצדיקו הטלת חיובים כאלה. המבקשת סבורה כי רק כאשר מדובר בנישום "עבריין" יש הצדקה לגבות ממנו את חוב הארנונה באופן רטרואקטיבי, בעוד שכשמדובר בנישום "תמים", החיוב איננו כדין. מאחר שאין סמכות להטיל חיוב למפרע, הרי גם הריבית על חיוב זה היא פסולה. הנטל לסתור את חזקת הפסלות מוטל על הרשות ולא על הנישום.

4.לגישת המבקשת, אף בהנחה שגביית ריבית הפיגורים היתה חוקית בחלק מהמקרים בהם היא נגבתה, אין בכך כדי לשלול את האפשרות לנהל את ההליך של התביעה הייצוגית ביחס לאותם מקרים בהם הגבייה לא היתה כדין. המבקשת אף טוענת כי ישנה אפשרות לפצל את הקבוצה לתת קבוצות, וישנה גם אפשרות כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי, ויותיר את הדיון בשאלות הפרטניות להליכים אחרים, תוך מתן הוראות ביחס להוכחת הזכאות.

המבקשת הוסיפה כי היה על העירייה לציין את הטעמים המיוחדים להטלת החיוב הרטרואקטיבי, בעוד שהיא הודתה כי היא אינה עושה כן. המצהיר מטעם העירייה טען כי עד אמצע שנת 2010 גם החיובים וגם הזיכויים נעשו ללא ריבית אלא רק עם הצמדה. רק מאז נכנסה לשימוש התוכנה החדשה, נגבית גם ריבית. עוד נטען כי ישנם חיובים הנשלחים לנישומים "לצורכי ניהול משא ומתן", וישנם חיובים שלא בוצעו במחשב.

המבקשת טענה כי היא לא ביטלה את הסדר התשלומים שנערך בינה לבין העירייה מעולם, וכי העילה לביטול הסדר זה קמה רק לאחר החיוב הרטרואקטיבי נושא התביעה.

5.מנגד, טענה העירייה כי באותם מקרים בהם מוטל על נישום חיוב רטרואקטיבי, וחיוב זה הוא חוקי – הרי העירייה זכאית לגבות הן את קרן החוב והן את ריבית הפיגורים מהנישום. לצורך בחינת השאלה האם החיוב הרטרואקטיבי הוא חוקי, על בית המשפט לערוך איזון אינטרסים, תוך שקילה של מכלול הנסיבות הקונקרטיות של אותו מקרה. יש לכן צורך לבחון שאלות עובדתיות רבות ומורכבות ביחס לכל מקרה ומקרה. מכאן – כך נטען - לא קיימות שאלות משותפות לכלל הקבוצה, המצדיקות את בירור התביעה כתביעה ייצוגית.

6.עוד טענה העירייה כי החוק קבע את סכום ההשבה לו זכאי הנישום, ועל העירייה להשיב לנישום את תשלומי הפיגורים בתוספת ריבית של 0.5% ממועד התשלום, ואף זאת – רק באותם מקרים בהם הנישום הודיע בכתב כי התשלום שהוא שילם היה תשלום ביתר.

העירייה טענה כי הוכח שעד מחצית שנת 2010 שוערכו החיובים בצירוף הפרשי הצמדה בלבד. העירייה טוענת כי בפעולתה הזו היא נהגה כלפי הנישומים לפנים משורת הדין, שכן היא לא גבתה מהם ריבית חרף זכותה לעשות זאת. לאחר מכן, כאשר הוטמעה תוכנה חדשה במחשבי העירייה, היא החלה לבצע חיוב – כמו גם זיכוי – בדיעבד, עם תוספת של הצמדה וכן ריבית בשיעור של 0.75%. לגישת העירייה, היא נהגה גם במקרה זה לפנים משורת הדין, שכן היא היתה רשאית להשיב בדיעבד את סכום ההשבה בצירוף הפרשי הצמדה בלבד (אם הנישום לא הודיע לעירייה בכתב על החיוב ביתר), או בצירוף ריבית של 0.5% אם ניתנה הודעה כזו.

7.העירייה הוסיפה וטענה כי תשלום ארנונה שלא שולם תוך 30 יום מהמועד שנקבע לשילומו, יצורפו אליו תוספות פיגורים. לגישת העירייה, המועד שנקבע לתשלומו הוא המועד שנקבע לכך על פי הדין. מדובר ביום הראשון בינואר של אותה שנה. לכן אם הנישום שילם את תשלומי הפיגורים, התשלום נעשה כדין. אם לא – אין לו עילה להגיש בקשה לאישור.

דיון

8.העילה הראשונה מתייחסת כאמור למקרים בהם הוטל על נישום חיוב רטרואקטיבי, והעירייה חייבה את הנישום גם בתשלום ריבית פיגורים על החיוב הזה. השאלה היא האם העירייה זכאית להטיל על נישום חיוב בריבית פיגורים, גם כאשר היא מטילה עליו חיוב בדיעבד, חיוב שהוא לא ידע אודותיו במועד הרלוונטי – אלא רק כאשר העירייה הודיעה לו כי הוא חייב לשלמו.

9.חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם – 1980 (להלן: "חוק ריבית הרשויות המקומיות") מתייחס לתשלומים לרשויות המקומיות המשולמים באיחור ולתוספות הפיגורים שרשות פיגורים רשאית להטיל על הנישום במקרים כאלה.

החוק קובע: